אאא

היום לפני 3332 שנה נבקע הים לשניים. משה רבינו מצווה את ההורים להעביר לילדיהם את הסיפור על קריעת ים סוף שאת גליו חצו השבטים בדרך אל חירותם.

בימים אלו המושג חירות עוטה מֵמד חדש. אנשים רבים יושבים בביתם שרויים בבדידותם ומנועים מלצאת אל החוץ, בשעה שבה חירותם הפיזית נשללת מהם, הם עושים הכל למען חירותם של אחרים. ארגוני החסד לא נחים, פעילים מופלאים עושים ימים ולילות כדי להשפיע בתוך הקהילה ולעורר את הלבבות, רבנים מקיימים שיעורים, אָמנים משמעים את קולם, הוגי דעה כותבים, סופרים יוצרים, בני האדם מקדישים את זמנם למען חירותם של אחרים. כך. בלי תנאים. כשהכל לוט בערפל וכשאי הוודאות הופכת להיות הדבר הקבוע במרחב הבינתיים.

שורשה של חירות אמת היא היכולת להיגאל ממגבלות העצמי ולדאוג לרווחת הכלל, פעימת הלב הראשונה של בשורת החירות היא הפנייה אל הזולת. בימים אלו אנו זוכרים ומזכירים לילדינו כי כאשר אך היינו לעם, עבדים מוכים וחסרי אונים, שידד ה' א-להי אבותינו את מערכות הטבע כולן למענינו, ואף אנו מתוך פניית אינסוף במחול הנצחי שבינינו לבינו, נחושים לפרוץ את מסגֵרי הטבע שקם למול עיננו בעת הזאת, על מנת להיחלץ לרווחתם של אחרים. כי כן, סוד הגאולה בנתינה.

החג שעיקרו חינוך והעברת הסיפור, מגלם את רוח ימים אלו הטומנים בחובם עדות ניצחת להיותנו עם בני חירות הנצח, ימים שבהם ילדינו זוכים לקחת חלק בזירה אפופת ערפל, ובו זמנית מבטיחה וזוהרת במסירותה למען האחרים. כי שם הא-לקים.
אידיאת החירות שואבת כוח מחודש מן הבתים פנימה ומן המרפסות חוצה, ועוד תישא בכנפיה בקרוב את הסיפור המופלא לבתי המדרש, לישיבות ולעולם החינוך, והוא יסופר לדורות הבאים.

הסיפור הוא נושא כליו של הזיכרון. בשנה הזו אנו מוסיפים שמחה על שמחת חגנו ביודענו כי המסר של סיפור הדורות שלנו לא פג וזכרו לא ימוש בקרבנו. עולם המחר נולד ומתרקם בסיפורי ההווה.